עזרת נשים – לנפץ את תקרה הזכוכית \\ אריאל גביש

פחות מ־20 אחוזים מהתפקידים הבכירים במשק מאוישים בידי נשים • חמש נשים צעירות החליטו לעזור לתקרת הזכוכית להתנפץ באמצעות תוכנית Woman2Woman – חונכות מסקטורים שונים שעוזרות לנשים בתחילת הקריירה • ארנה ברי, לשעבר המדענית הראשית: "בעיניי זו משימה לאומית"

אהרוני־יונס, ברי וגרינברגר. 560 נשים הגישו מועמדות \\ צילום:
יהושע יוסף

מאז נכנס המושג "גירל פאוור" לחיינו על ידי להקת Bikini Kill ב־1991 הוא זוכה לכתף חמה אך לעיתים גם לביקורת כמעודד מיניות בקרב נערות צעירות. השנה הגיע התהליך לסוג של שיא במודעות הציבורית עם קמפיין MeToo#. ועדיין, "פחות מ־%20 מהתפקידים הבכירים במשק הישראלי מאוישים בידי נשים", כפי שמספרת יעל גרינברגר (26), מנהלת השיווק והפיתוח העסקי של תוכנית Woman2Woman, שנולדה אצל עמותת בוגרי 8200 ומנסה לאתר נשים עם פוטנציאל ולעזור להן להגיע הכי רחוק שאפשר, "הרעיון שלנו הוא להרחיב את המספר הזה ולצמצם את הפער מהגברים. אנחנו מדברות על תפקידי דירקטורים ומנכ"ליות, והמטרה היא לפרוץ את תקרת הזכוכית הזו".
W2W היא תוכנית חניכה שבה משתתפות כ־30 נשים המכונות "מנטיות", שנמצאות בצומת דרכים בקריירה. לכל אחת מהן משודכת חונכת, אישה בכירה מסקטור מסוים במשק – היי־טק, משפט, רפואה, פיננסים ועוד. בסדרת פגישות אישיות של "אחת על אחת" הן מנסות לעזור לנשים הצעירות להגיע להחלטות כיצד לנווט את הקריירה. למייסדות התוכנית חשוב לציין שהפעילות שלהן פתוחה לכל אישה, בלי קשר לעברה הצבאי או ליחידת 8200.

בוגרות שמטפסות למעלה
את התוכנית יזמו, רקחו והקימו חמש נשים צעירות: קרן הרשקוביץ (26), נויה למפרט (32) ואפרת דייגי (33), מייסדות התוכנית, שצירפו אליהן את גרינברגר ואת אפרת וינקר (26), שהיתה "מנטית" במחזור הראשון של התוכנית וכיום אחראית לתוכנית המנטורינג. שלוש מהן עובדות בהיי־טק: הרשקוביץ היא קונטרולרית בחברת צ'ק פוינט, וינקר היא מתכנתת במיקרוסופט, וגרינברגר מנהלת שיווק מוצר ב־BullGuard ישראל. למפרט היא דוקטורנטית לפסיכולוגיה ודייגי עורכת דין.
גרינברגר מספרת שלמחזור הנוכחי, שלישי במספר, ניגשו 560 נשים ומתוכן נבחרו בקפידה 28. "עצם העלייה של יותר מפי שניים במספר הבקשות להיכנס לתוכנית היא כבר סוג של מדד להצלחה. יש לנו בוגרות שמחליפות תפקידים ומטפסות למעלה, זוכות להעלאה בשכר בעקבות התוכנית ועוד".

איך נולד הרעיון?
"ביחידת 8200 יש יותר מ־%50 נשים, באקדמיה יש יותר מ־%55 נשים. כלומר, הפוטנציאל קיים. הנתון ששמנו לב אליו הוא שיש פחות מ־%20 נשים בתפקידים בכירים במשק והתחלנו לשאול למה. זה הגיע מצורך ולא מכך שהתקשינו למצוא מקום עבודה".

ומה לדעתכן הסיבות לכך?
"יש הרבה סיבות. למדנו מנשים שאם הן לא עונות על 100% מהקריטריונים הדרושים למשרה כלשהי, הן כלל לא יגישו מועמדות. גבר, לעומת זאת, מספיק שיענה על כ־%30 מהקריטריונים והוא יגיש מועמדות. יש מקרים שבהם גבר מראיין אישה וזה משפיע על הביטחון העצמי שלה. לפעמים אישה אסרטיבית במקום העבודה מוגדרת כביצ'ית בעוד גבר מוגדר כאמביציוזי. מדובר בנורמות חברתיות שנטועות בחברה. עם זאת, נכון שלפעמים נשים מקבעות לעצמן את תקרה הזכוכית ולאו דווקא החברה".
באוקטובר האחרון זכו 16 "מנטיות" משני המחזורים הראשונים להיכלל במשלחת לבוסטון ולניו יורק וביקרו, בין השאר, באוניברסיטאות יוקרה – הרווארד, קולומביה ו־MIT – ובאו"ם. הן עברו סדנאות לבניית קריירה, לקחו חלק בפאנלים בהשתתפות מנהלות בכירות ועוד. לדברי גרינברגר, הבחירה בארה"ב נבעה מההבנה שהמכנה המשותף של כמעט כל המנטוריות בתוכנית הוא הזיקה המקצועית שלהן לחו"ל: "המנטוריות שלנו הגיעו מתחומים שונים – אחת מומחית בהיי־טק, שנייה רופאה ושלישית אשפית פיננסית. בדקנו מה משותף לכולן, מעבר לכך שפרצו את תקרת הזכוכית ושהן מוכשרות מאוד, והבנו שיש להן איזושהי זיקה לחו"ל. אין מה לעשות, העולם לא מתנהל בישראל, והיה לנו חשוב להרחיב ולבנות את רשת הנטוורקינג הבינלאומית שלהן. אנחנו כמובן לא שואפות לעודד ירידה מהארץ, אלא את ההפך – לקדם שינוי כאן בארץ".

אינטרס של המדינה
אחד הימים המרתקים יותר של המשלחת היה במשרדי חברת Dell-EMC בבוסטון, שם אירחה את המשלחת ד"ר ארנה ברי, סגנית נשיא החברה ומנכ"לית מרכזי המצוינות שלה. ברי (68), המשמשת מנטורית ב־W2W, היתה ממקימי אורנט, החברה הישראלית הראשונה שנרכשה בידי קונצרן אירופי (סימנס הגרמנית), ושימשה גם המדענית הראשית במשרד המסחר והתעשייה ועוד שורה של תפקידים במגזר הפרטי, ובהם שותפה בקרן הון הסיכון ג'מיני. בחודש שעבר הודיעה על פרישתה מ־Dell-EMC.
ברי עתירת מחמאות על מייסדות התוכנית ומטרותיה: "לדעתי הן בנו את תוכנית המנטורינג הכי טובה שיש כיום לנשים עם שאיפות גבוהות". אפשר להבין מדבריה שמתסכל אותה שאין תוכניות דומות ביוזמת המדינה: "'עיר קטנה ואנשים בה מעט', כתב נחום גוטמן. ואני אומרת שלא רק אנשים בה מעט, אלא שצריך להאיץ תהליך התפתחות של אנשים שיכולים להצמיח את הכלכלה. אני מאמינה שתוכניות מהסוג הזה מגדילות את סגל האנשים שיכולים לתרום לפריון ולצמיחה במשק הישראלי. בעיניי זו משימה לאומית, ולמשימות לאומיות אני תמיד מתגייסת".

איך אפשר לגרום למדינה ליזום פרויקטים כאלו במקום שיוקמו באופן פרטי?
"יש תוכניות לאומיות שמאומצות על ידי המדינה, אבל אני רוצה לומר שהתוכניות הטובות ביותר הן במקורן יוזמות שיש להן מובילים ופשוט נמצא להן המימון הנדרש כדי להעצים אותן יותר מאשר שהסקטור הפרטי לבדו היה יכול לעשות. אני חושבת שיש כיום יותר נשים שנמצאות בתפקידים בכירים ושיכולות לסייע בפיתוח דור חדש, שיכלול נשים שהן גם מנהלות או נשים שהן גם בעלות הישגים. פעם לא היה ממי ללמוד, האוכלוסייה היתה קטנה, מספר האנשים שעסקו בטכנולוגיה עילית בארץ היה קטן. היום המספר גדל ולמרות שאחוז הנשים בתפקידים בכירים הוא נמוך, יש מספר נשים שהגיעו להישגים".

לשנות את המחשבה
לפי מחקר שערכה חברת הייעוץ BDO Consulting Group נכון ל־2016, שיעור הנשים בתפקידי הנהלה (שאינם דירקטורים) עמד על 20% בכלל הענפים במשק. בבנקים עמד השיעור על 28%, בביומד על 26% ובטכנולוגיה – 12% בלבד. שיעור הנשים המכהנות כסמנכ"ליות חברה עמד על 21% וכמנכ"ליות על 10%. השיעור הנמוך ביותר נרשם בתפקידי יו"ר דירקטוריון עם 4% בלבד לנשים (ארה"ב עם 2%). פערי השכר בין גברים לנשים בתפקידים בכירים נכון לשנת 2015 היו בהתאם, עם 49% בתחום הביטוחים, 187% בתעשייה ו־31% לכלל התפקידים במשק.
הרעיון של חונכות מן הסתם אינו המצאה של W2W וברי מספרת על הניסיון שלה בתחום: "לי היה מנטור גבר בשם מאיר בורשטיין, דמות בכירה בתעשיית התוכנה והמערכות בישראל. הוא – אני צוחקת אבל גם רצינית – חסך ממני את הצורך בבית ספר למנהל עסקים כשעברתי מהיותי טכנולוגית ליזמת, והציע לי ולחבריי להקים חברה. אם אתה לא לומד מניסיונם של אחרים, יש דברים שלא תדע".
את החשיבות במנטור מחזקת עינב אהרוני־יונס, גם היא מנטורית ב־W2W, חברת הוועד המנהל בעמותת בוגרי 8200 ומנכ״לית קודאק ישראל: "לקח לי הרבה שנים להבין כמה מנטורינג זה דבר חשוב והיום יש לי כמה מנטורים, גם בארגון וגם מחוצה לו. האמת שקצת קינאתי ורציתי מנטורית משל עצמי, אז הקמנו קבוצה של המנטוריות שבה אנחנו מעלות התלבטויות, משתפות דברים אישיים ועוזרות אחת לשנייה. הרעיון הוא להתלבט בסביבה בטוחה, וזה דבר מדהים".

את חושבת שיש שיקול מגדרי בבחירת מנטור/ית?
"זו שאלה מצוינת. אני חושבת שזה תלוי במקום שבו אתה נמצא ולא בעניין מגדרי, אבל אני כן יכולה להגיד שיש משהו עוצמתי מאוד במעגל המנטורינג הנשי".
אהרוני־יונס (43) היא בעלת תואר במשפטים ובראיית חשבון מאוניברסיטת תל אביב, נשואה ואם לשלושה. מי שהחלה את עבודתה בקודאק ב־2004 כעורכת דין מספרת כיצד הפכה למנכ"לית החברה ב־2012: "אני חושבת שזה חלק מהפתיחות ומהעומק של קודאק, להבין שדווקא מישהו שלא בא מהפיתוח יכול לתת ערך מוסף גדול".
היא נמצאת בתוכנית מאז המחזור הראשון וחשוב לה לדעת מה עובר על ה"מנטיות" שלה גם לאחר סיום החונכות. שלושתן מתחום ההיי־טק ושתי ה"מנטיות" הראשונות החליפו עבודה בסיום התהליך. בין השאר, עזרה להן ללמוד כיצד להשתלב במקום העבודה, איך להתכונן לראיון חשוב ובעיקר להבין מה הן מחפשות: "ההחלטה עצמה אינה הרת גורל, אלא המודעות היא שעושה את ההבדל. יש הרבה דרכים להתקדם בחיים וחשוב יותר לתת את הכלים, להבין מהם היתרונות והחסרונות. לי בגילן היתה חסרה ההבנה הזו".

איך את מסבירה את חוסר השוויון בשוק?
"אני לא נוהגת להאשים את הסביבה, סביבה קשה לשנות. מה שאני רואה שחוזר על עצמו עם נשים וגם עם חברות הוא ההתלבטות – אישה בוחנת את כל האמצעים, אנחנו הרבה יותר חושבות עם עצמנו וגברים פשוט מגישים מועמדות. חשוב להבין שאין תחליף למקצועיות. אני באופן אישי פשוט דחפתי את עצמי קדימה ומעולם לא חששתי מעניין מגדרי. בכל מקרה, לדעתי אם יותר נשים היו מגישות מועמדות לתפקידים בכירים – היו יותר נשים בתפקידים בכירים".
כמו ברי, גם אהרוני־יונס מאמינה מאוד בתוכנית, ובמיוחד בהתמקדות בסביבות גיל 30: "זה השלב שבו נשים מתחילות לחשוב על ילדים מול קריירה ויש החלטות שצריך לקבל. מבחינתי, ההישג הכי גדול זה שהילדים שלי בטוחים שיש בעולם אפליה גברית. הם שואלים למה אין תוכניות כאלה גם לגברים".

עזרת נשים – לנפץ את תקרה הזכוכים. אריאל גביש